Did a Breakdown Create the Bahlabus?

Career Advice from the Netziv

The Torah is our guide for living a meaningful life and for navigating its dilemmas. When it comes to putting up a cholent or calculating the proper time for davening, I know where to look for answers.

But what about my career? Where is the torah’s guidance about that?

There are certainly many sources that shed light on the world of work, but they are scattered in various places. Some of these sources were gathered by Rav Aharon Lopiansky in his sefer Ben Torah for life (highly recommended, although he doesn’t need my haskama) but there are still many more.

When preparing a chaburah last month for parshas bereishis, I realized the the Netzivs commentary on that parsha includes no less than 5 crucial ideas that have direct relevance to our careers. Even though he was writing 150 years ago in Poland, it feels like he’s speaking directly to us.

1. Is Work a Curse?

It definitely feels that way sometimes — angry bosses, demanding clients, endless deadlines, financial pressure. Many people would say that work is a curse. And on the surface, the Torah seems to agree:

“ארורה האדמה בעבורך... בזעת אפיך תאכל לחם.”
“The ground is cursed for you… By the sweat of your brow you shall eat bread.”

But the Netziv offers a different read. He points out that the word “בעבורך” actually means for your benefit. The pasuk isn’t saying that the ground was cursed because of you — but for you. Hashem made the world this way to benefit mankind.¹

How is that a benefit? Because effort, work, and responsibility keep a person grounded, focused, and productive. They help us contribute to society and live meaningful lives. So yes, the ground was cursed — but the “curse” itself is what allows us to experience the blessing of work.
(According to this reading there is no contradiction between these pesukim and the many statements of Chazal that praise the importance of working.)

But what about my boss yelling at me, my client driving me crazy, and all the other stressors of life at the office?

I like to think about it like parenting. Raising kids is one of the greatest blessings in life — but it also comes with plenty of sleepless nights, stress, and frustration. That doesn’t make it any less of a blessing. It’s just part of the reality. The truth is, all meaningful areas of life have some sort of built in tension. A gym where you don’t sweat isn’t going to build any muscle. Work is the same way. It’s a gift that includes challenges. (This also has important implications for our relationship with AI. See this great piece by my friend Zach Fish)

And finally, mindset is really important. If you tell yourself that work is a curse, it will become a self fultilling prophecy. In your mind you will magnify all of the stressors, and will overlook the various blessings: interesting people you might work with, new skills that you build, or the chance to make a kiddush Hashem.

Is work a curse?
According to the Netziv, no.

---

2. Did Hashem plan on creating balabatim?

Adam’s sin changed human life. According to some sources in chazal, before the sin, man lived in a purely spiritual world. Afterward, he was drawn into the physical. It’s easy to see that shift as a downgrade — parallel to leaving the exalted world of kollel to become a simple bahlabus.

I once spoke with a bochur who said exactly that. He told me he only wanted to learn, and that he’d go to work only if absolutely forced to. Not even as a melamed or a rebbe — he saw all forms of work as a step down.

When I asked why, he said: “We’re supposed to return to the level of Adam before the sin — pure ruchniyus, no physical involvement.”

But the Netziv offers a completely different perspective. This world was created to glorify Hashem. To do that, man needs to be connected to both Heaven and Earth — to tap into spirituality and bring it down into society. Humanity needs both dimensions to fulfill its mission.

Then the Netziv writes something remarkable. If Adam had never sinned, what would have happened? How would spiritual Adam have brought God’s presence into the physical world?

The answer is such a chiddush that I had to reread it several times to make sure I wasn’t hallucinating.

God planned on creating a second person. Adam the first would represent the spiritual, and Adam the second would connect with the physical.²

Once Adam sinned, and was forced to balance both of these roles, there was no longer a need for that second man to be created.

That means the world of work wasn’t a mistake or an afterthought. It was part of the plan all along. The sin just changed how we access that part of life — not whether it should exist. If Adam hadn’t sinned, God would have created the bahlabus anyways.

Did Hashem plan on creating balbatim?
According to the Netziv, yes.

---

3. How do I Handle Relationships with Secular Coworkers?

Transitioning from yeshiva to the workforce is a major culture shock. One day you’re surrounded by like-minded chevra, focused on Torah, growth, and shared values. The next day, you’re surrounded by people who act differently, talk differently, and dress differently. And its not just different. Those differences are often sharply at odds with our core value of kedusha.

Peer pressure is a basic human phenomenon. We naturally imitate those around us. In yeshiva that’s an asset; at work, it can be a liability.

So how should we think about our relationships at work?

On one hand, we need those relationships for teamwork and connection. On the other hand, we don’t want to absorb language, attitudes, or behaviors that pull us off course.

The Netziv says that Sefer Bereishis is essentially about this very struggle. In his introduction, he explains why Chazal called it Sefer HaYashar — “the Book of the Straight.” The Avos lived among corrupt societies (I have no reason to believe that Sedom was any closer to Torah values than Las Vegas), yet they found a way to engage with the world while staying true to themselves. They didn’t isolate or boycott everyone around them. They helped others where they could — but they never compromised their values.³

That’s the model. It’s not easy, and the Netziv doesn’t give a step-by-step plan. But he reminds us that this tension isn’t new. Living among people with different values without losing our own goes way back. It’s as old as Avraham Avinu. And this is the main theme of the entire Sefer.

How do we relate to secular coworkers?
It’s a tough balance.

---

4. Is it possible to be spiritual at work?

We usually think of spirituality as something that happens in a beis medrash. Davening, learning, and moments of inspiration happen in the House of Hashem. But can we find spirituality at work too?

The Netziv says yes. He points to the very beginning of Bereishis:

“וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה.”
“And He placed him in the Garden of Eden, to work it and to guard it.”

This is before the sin. Even in Gan Eden, man had work to do. The Netziv explains that the words לעבדה and לשמרה refer not only to physical tasks but also to spiritual service as well. The fact that the same words carry dual meanings is teaches us that the two go together. The Torah’s message is that human effort and Divine blessing go hand in hand.⁴

From the start, Hashem designed the world to run on both — our avodah in the office and our Avodas Hashem in the beis medrash. Both matter. Both are holy.

When we understand that, our davening, learning, and working become part of one unified system.

---

5. Can I Live A Life of Luxury?

How much should we actually work? For some people, it’s not even a choice - they just need to make ends meet. But for others, the question is real. Suppose you’re choosing between two jobs: one with longer hours and higher pay, and another that’s calmer but more modest. What should you do?

It’s tempting to assume the Torah says: work less, earn less, learn more. And the Mesilas Yesharim (chapter 5) seems to point in that direction. But the Netziv offers a more nuanced view.

He explains that Kayin and Hevel represented two different life paths. Kayin worked the fields to provide food for everyone. Hevel, who didn’t need to work for basic survival, became a shepherd — producing milk, wool, and other luxuries.⁵

So who was right? The Netziv says it depends. Most people need to work full-time, both to contribute and to avoid boredom. That’s why Hashem approved hof his korban. But there are exceptions — people who can live simply and dedicate more time to spiritual pursuits. The key is to know yourself.

That is why Hashem tells Kayin that if you do good, you will rise. There is potential within Kayin’s approach to be successful. But only if you are cut out for it.⁶

And I’d add — also to know your time in history. Each generation faces its own pressures and realities. Hashem placed us in this world, with these norms. Our job is to live up to Torah values within that reality — not to compare ourselves to other eras or other people. For most of the past 2,000 years Jews lived in abject poverty. The wealth and comfort that we have access to today would have been unheard of for our ancestors.

---

To Sum It Up

1. Work isn’t a curse — the ground was cursed for our benefit.

2. God planned to create a man who would engage with the work, butt after the sin it was no longer necessary.

3. Bereishis is about living among people with different values — and staying straight.

4. Spiritual and physical work are connected — both are necessary to survive.

5. Career choices depend on who you are and the world you live in.

1. העמק דבר בראשית פרק ג פסוק יז (פרשת בראשית)

ארורה האדמה. דלאדמה יש תשוקה להוציא פירות טובים כדכתיב [תהלים ס”ה י’] פקדת ארץ ותשוקקה, ופירשו ברבה שנתת לה תשוקה, וכאשר אינה מגדלת פרי טוב יש לה צער והיא ארורה:

בעבורך. כל בעבור משמעו לטובתו כדי שיהיה כן, וכמו בעבור תברכני נפשך, וה”נ משמעו לטובתך, דאחר דסר ממך אהבת ה’, הטוב טוב לפניך שיהא האדמה ארורה, ותבא לידי בעצבון תאכלנה. ביגיעה ועבודה רבה:

כל ימי חייך. דלא תחשוב שאין צריך עבודת הארץ רק בפעם ראשונה, ע”ז אמר כל ימי חייך. וכל זה הוא לטובת האדם שלא יסור מדרכי ה’ וכמ”ש חז”ל [אבות פ”ב] שיגיעת שניהם משכחת עון, וכמ”ש בפ’ שלח [י”ד ז’] עה”פ טובה הארץ מאד מאד ע”ש:

2. העמק דבר בראשית פרק ב פסוק ד (פרשת בראשית)

אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות וגו’. הרי ביארנו דעשיה שהוא תכלית כל הבריאה הוא כבודו ית’ שידעו הכל שהוא הבורא והוא המשגיח, וזהו תכלית השמים והארץ, שהקב”ה יושב בשמים כביכול ודן כל פרט שבארץ, איך שיהיה לפי מעשה האדם, וכל זה בא ע”י האדם שהרי הכל תלוי במעשיו. והנה כבר נתבאר שהאדם יש בו שתי תכונות, האחת האדם המעלה אשר עומד ומשמש בארץ כמלאך בשמים, והשניה שיהא מדיני ועושה צרכיו, ושתי התכונות שבאדם באו לתכלית הבריאה, שאלו היו כל בני האדם באותו מעלה של אדם הראשון קודם החטא לא היה שכר ועונש, ולא נתגלה כבודו ית’ וחסדיו בארץ, ועיקר כבודו נתגלה ע”י האדם השני, ומ”מ הרבה נתגלה כבודו ית’ על ידי האדם המעלה בתוך המון בני אדם מדינים. ובאשר שני אופני אדם המה, ואלו היה אדם הראשון במעלתו כל אותו יום הששי שנברא לא היה אפשר שיצא ממנו אופן אדם השני, שהרי אין כל חדש תחת השמש מששת ימי המעשה והלאה, וא”כ לא בא העולם לתכליתו שהוא עשיה שלו, ואלו נברא אדם באופן השני לא היה אפשר להיות אדם המעלה בעולם, שהרי הוא כמו בריאה חדשה, ואלו לא חטא אדם הראשון ע”י השאת הנחש וחוה, היה הקדוש ברוך הוא בורא עוד יצירת אדם אחר שיהא מדיני, והוסב הענין שיהא אותו אדם בשני יצירות, ונתקן העולם בזה על מתכונתו. וכל זה הוא מאמר הכתוב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, זהו תוצאות שמים וארץ בעת שנבראו:

3. העמק דבר בראשית פתיחה (הקדמה לבראשית)

זה הספר הנקרא ספר בראשית. נקרא בפי הנביאים ספר הישר. כדאיתא במ’ עבודת כוכבים (כ”ה ע”א) על שני מקראות בס’ יהושע (י’ י”ג) הלא היא כתובה על ספר הישר. ובס’ שמואל ב’ (א’ י”ח) ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר. ומפרש ר’ יוחנן זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים שנאמר תמות נפשי מות ישרים. ויש להבין הטעם למה קרא בלעם את אבותינו בשם ישרים ביחוד ולא צדיקים או חסידים וכדומה. וגם למה מכונה זה הספר ביחוד בכנוי ישרים. ובלעם התפלל על עצמו שיהא אחריתו כמו בעלי זה הכנוי. והענין דנתבאר בשירת האזינו עה”פ הצור תמים פעלו וגו’ צדיק וישר הוא. דשבח ישר הוא נאמר להצדיק דין הקדוש ברוך הוא בחרבן בית שני שהיה דור עקש ופתלתל. ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה. אך לא היו ישרים בהליכות עולמם. ע”כ מפני שנאת חנם שבלבם זה את זה חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה’ שהוא צדוקי ואפיקורס. ובא עי”ז לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה ולכל הרעות שבעולם עד שחרב הבית. וע”ז היה צדוק הדין. שהקב”ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמימות אף על גב שהוא לשם שמים דזה גורם חרבן הבריאה והריסות ישוב הארץ. וזה היה שבח האבות שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה’ באופן היותר אפשר. עוד היו ישרים. היינו שהתנהגו עם אוה”ע אפי’ עובדי אלילים מכוערים. מכל מקום היו עמם באהבה וחשו לטובתם באשר היא קיום הבריאה. כמו שאנו רואים כמה השתטח אברהם אבינו להתפלל על סדום. אף על גב שהיה שנא אותם ואת מלכם תכלית שנאה עבור רשעתם כמבואר במאמרו למלך סדום. מכל מקום חפץ בקיומם.

4. העמק דבר בראשית פרק ב פסוק ה (פרשת בראשית)

וכל שיח השדה וגו’. הדבור והעסק על אודות השדה שהוא פרנסת העולם, כדכתיב [קהלת ה’ ח’] מלך לשדה נעבד, אפילו מלך חושש ושואל על פרי השדה, זהו משמעות החיצוני במקרא זה. אמנם לפי זה הפירוש לא ידענו מה הודיענו הכתוב בזה. אלא יש בזה המאמר עוד כונה עמוקה, דשיח משמעו תפלה קבועה המכונה עוד עבודה שבלב, וכדאיתא במס’ עבודת כוכבים (דף ז’) אין שיח אלא תפלה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה, וביארו התוס’ שהוא תפלה קבועה, והענין דמראש הבריאה קבע הקדוש ברוך הוא שיהיה עסק פרנסה שבא בהליכות עולם מעורב בהשגחה עליונה מגיע ע”י מפגיע של עבודה, היינו או קרבנות במקום הראוי לכך, או תפלה בכל מקום, ומש”ה נקראו אלו סתם עבודה יותר משארי מצות שבתורה שהם ג”כ עבודת ה’, היינו ע”ש הכתוב [משלי י”ב י”א] עובד אדמתו ישבע לחם, פי’ דשארי מלאכות שאדם עושה אפשר שעושה בשביל פרנסה ואפשר בשביל צורך אחר, משא”כ עובד אדמתו אינו אלא לשבוע לחם, וכך הוא הבדל כל מצות שבתורה לעבודת קרבנות או תפלה, דשארי מצות ועבודת ה’ שכרם שמור לעוה”ב, או בעוה”ז אוכל פריו בעושר וכבוד וכדומה מדה כנגד מדה, משא”כ קרבנות או תפלה עיקרם באים לפרנסה, כדאיתא בכתובות (דף ז’) למה נקרא שמו מזבח שהוא מזין, [ועוד יבואר בפ’ פינחס אם יזכני ה’], וכן תפלה קבועה דמש”ה נקרא במס’ שבת (דף י”ב) חיי שעה

5. העמק דבר בראשית פרק ד פסוק ב (פרשת בראשית)

את אחיו את הבל. את אחיו מיותר, והכי מיבעי ותלד עוד את הבל, וגם לשון את הבל אינו מדויק, דמשמעו בלי קריאת שם כך שמו כמ”ש לעיל. והענין כי אחר שקין היה מוכשר ביותר לעבודת האדמה, היה מספיק עבודתו גם בשביל אחיו, ומודיע הכתוב כי משני הילדים הראשונים בא ענין האחוה במין האדם שיהא אחד עובד בשביל אחיו, והכיר קין בדעתו כי ראוי ומחויב האדם לזון את אחיו שאין לו ממה לחיות. ומודיע עוד הכתוב כי גם הילד השני לא היה יושב בטל, אלא היה מבקש מותרות על חיים הכרחים, מה שאין שום בריה עושה כן אלא מין אדם, וטבע זה באמת מרבה הבל, שהרי אין קץ וגבול לזה התשוקה, וכמאמר המלך החכם ברוה”ק הבל הבלים וגו’, מש”ה היה שמו של זה הילד המשוקע בזה הרצון הבל:

ויהי הבל רעה צאן וקין היה עבד אדמה. אלו בא הכתוב להודיע עבודת שני האחים ראוי לכתוב ויהי קין עובד אדמה והבל רעה צאן, אלא לא נצרך להודיע עסק קין, שהרי על כן נקרא קין שהיה קנוי לאדם שהוטל עליו לעבוד את האדמה לחייו ההכרחים לשבוע לחם, אלא הוצרך להודיע מעשה הבל, דעניני מותרות על חיים הכרחים יש מגידולי הארץ ויש ממיני מתכות וכדומה, מש”ה הודיע הכתוב ויהי הבל רעה צאן, ומזה היה מוציא צמר וחלב על מיני תענוגי בני האדם, וקין אף על גב שראה את הבל ממציא כמה תענוגי בני האדם מ”מ היה עובד אדמה, לא שת לבו לבקש גם הוא ענינים להרחיב חייו, אלא שמר עבודתו ההכרחית ולא יותר. ומודיע הכתוב כל זה כי נחלקו קין והבל בדעות באיזה דרך ישכון אור רצון ה’, אם בחיים הכרחים ולא יותר, או לראות בחיים מרווחים באשר הוא אדם בדעת אנושי ולא בדעת בהמית שאינו מבקש אלא הנדרש לחייו כל מין לפי טבעו. ולמדנו מזה המקרא ענין קין שלא היה חסר דעת אנושי אשר לא ידע איך להתענג, אלא ראה וידע ומכ”מ החזיק בדעתו ומנהגו, כסבור שכך רצון הבורא ית’, ובסמוך יבואר כמו כן ענין הבל שהיה ג”כ לשם שמים:

6. העמק דבר בראשית פרק ד פסוק ז (פרשת בראשית)

הלוא אם תיטיב שאת. על הענין הראשון יתבאר שהראה לו דבאמת תלוי לפי ערך האדם והליכותיו בעולם, וא”ל הלא אם תיטיב, אם היה דרכך לעשות טובה לנפשך במה שאתה מסתפק בצמצום החיות, שאת. באמת הוא דבר גדול ויתרון רב שלא להטריד את הדעת בהבלים אשר לא ישבע עינו מהם, ויותר טוב שיהא השעה פנויה לעשות טובה, אבל, ואם לא תיטיב. שלא תראה להשקיע את הדעת לטוב הרי להיפך:

לפתח. ביציאתך מן העמל ועבודה:

חטאת רבץ. תבא עוד לידי חטא שהרי הבטלה מביאה לידי זמה וכל דבר און, וטוב יותר דרכו של הבל להטריד דעתו ביתרון החיים ובקשת מותרות, ויהי כל ימיו שקוע בעבודה. ואמר ה’ בלשון רובץ דמשמעו שעודנו אינו מרקד כל כך מתחלה אך אח”כ בא לזה, (ועי’ ס’ במדבר כ”ב ל”ב):

ואליך תשוקתו. כפי’ חז”ל דקאי על החטאת שהוא יצה”ר, שתשוקתו שתלך אחריו ולהחליק בעיניו: